החלטה בתיק בש"פ 5979/10

א.             ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רניאל) מיום 5.8.10 בתיק מ"ת 871-08-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

ב.             נגד העורר, קטין יליד 1994, ונגד שלושה אחרים, הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירה של שוד (לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). כנטען בכתב האישום, בהתאם להנחיות שקיבלו מאחרים ובנוכחות העורר, רדף הנאשם 1 יחד עם מעורב נוסף - אמיר עדואן (ראו בש"פ 5973/10) - אחרי המתלונן בשעת לילה ברחובות חיפה, הם בעטו בו והיכוהו בחוזקה עד שנפל, ואז משכו בכוח את תיקו וקרעוהו מהחגורה אליה היה קשור - כל זאת בנוכחות העורר; לאחר זאת נמלטו העורר והאחרים מהמקום כשהתיק ברשותם, נטלו מתוכו חפצים והחביאו אותם. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 1.8.10 (השופט שפירא) נאמר, כי עדואן, נגדו הוגש כתב אישום נפרד, הודה במעשים וטען כי עשאם בשליחותם של ארבעת הנאשמים (ובהם העורר), אשר גם קיבלו מידיו את התיק שנשדד והחביאוהו. נקבע, כי די בכך לבסס עילת למעצר ביניים, וכך הוחלט. כן הוזמן תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר.

ג.              בהחלטה נשוא הערר, נדחתה טענת ההגנה כי כתב האישום אינו מגלה עבירה לעניין העורר. נאמר, כי כל מעשי האלימות והגניבה נעשו בנוכחות העורר (ואחיו, הנאשם 3), וכי הראיות מצביעות אף על הימלטות משותפת ונטילה משותפת של חפצים מהתיק לאחר מעשה. נאמר, כי נוכחות באירוע, "מטילה על אדם ליתן הסבר להימצאותו במקום ולחלקו במעשה, במיוחד לאור מעשיו לאחר ביצוע המעשה". עוד נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר - כי יש ראיות בדבר נוכחותו באירוע השוד, וראיות נוספות בדבר ההימלטות המשותפת והחלוקה השויונית של תכולת התיק. עוד נאמר, כי האליבי שסיפק העורר נשלל הן על ידי אמו, הן על ידי אחיו. בנוגע לשאלת קיומה של אלימות חמורה בעבירה, המקימה עילת מעצר סטטוטורית, נאמר, כי אמנם בהחלטה קודמת בעניינו של עדואן הובע ספק לגבי קיומה של אלימות שכזו, אך משראה בית המשפט את חומר הראיות, ניתן לקבוע כי התקיימה אלימות חמורה. הוסף, כי יש בשחרור העורר למעצר בית יסוד סביר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט, באשר אמו היא אחת העדות. נאמר, כי אופי העבירה - התנפלות על עובר אורח ברחוב - מעידה על מסוכנות. נמסר, גם כי התסקיר בעניינו של העורר מצוין, שאיןאמו מוכנה ואינה מסוגלת להיות אחראית עליו, והומלץ על בחינת חלופת מעצר בהוסטל "יסמין" ביפו. על כן הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, והמשך בחינת האפשרות לשחרורו להוסטל האמור.

ד.             בערר נתבקש שחרור העורר ממעצר. נטען, כי אין בעניינו ראיות לכאורה ברמה המספקת לעניין ביצוע בצוותא של עבירת השוד. נאמר, כי העורר היה פסיבי, ונכח באירוע באקראי ובאופן סתמי מבלי להשתתף בו, כעולה מעדות המתלונן ומעדות עדואן. הוסף, כי אין ראיות שהתקיים בעורר היסוד הנפשי לביצוע העבירה וגם לא מודעות לביצוע בצוותא. עוד נטען, כי נוכח גילו הצעיר של העורר והעדר עבר פלילי, וכן נוכח חולשת הראיות וחלקו המצומצם של העורר באירוע, לא קמה עילת מעצר בעניינו. נטען, כי היה מקום לשחררו לכל היותר בתנאים מגבילים מינימליים, ואף אין צורך במעצר בית או חלופה מוסדית אחרת. הוסף, כי החשש שהובע מפני שיבוש מהלכי משפט הוא חשש בעלמא, שלא הובאו ראיות לביסוסו.

ה.             בדיון, טען עו"ד צברי לעורר, כי חלקו מצוי במדרג הנמוך ביותר של שותפות עד כי לא ניתן לייחס לו ביצוע בצוותא. הודגש כי היה זה אירוע ספונטני שלא תוכנן מראש. גם לעניין שלב הבריחה וחלוקת השלל, נאמר כי העדויות מדברות על חמישה אנשים, אך אינן קושרות דווקא את העורר לעניין. נטען, כי נוכחות באירוע, ללא תכנון ובהעדר עבר פלילי, אינה מקימה מסוכנות המצדיקה מעצר. הוסף, כי השהייה במעצר קשה לעורר מאוד. עו"ד שגב טענה למדינה, כי יש ראיות לכאורה לכך שהעורר נכח בכל שלבי העבירה, וכי אין מדובר בנוכחות סתמית. הוסף, כי העורר עצמו אישר בעימות את נוכחותו באירוע, וכן כי רץ אחרי עדואן וראה את המתרחש (זאת, לאחר שהכחיש כל קשר וסיפק אליבי שאינו אמת קודם לכן).

הכרעה

ו.              לאחר העיון, איני רואה מקום להיעתר לערר, בכפוף לאמור להלן.

ז.              אין חולק לכאורה באשר לנוכחותו של העורר באירוע השוד. השאלה הנתונה להכרעה לכאורית היא האם היתה נוכחותו סתמית ומקרית, או שמא היה מבצע בצוותא ממש, אף אם לא נטל חלק פעיל באלימות שהופעלה. ודוק, בשלב דיוני זה ענייננו אינו בהכרעה באשמתו של העורר, אלא בשאלה אם קיימות ראיות לכאורה להוכחתה. בית המשפט קמא הפנה לפרשת גגולשוילי, ואכן הדברים שם יפים אף לענייננו:

"ככלל, 'נוכחות' של אדם, שאינה 'מקרית ומזדמנת', במקום שבו מתבצעים לעיניו שוד ורצח, מהווה 'ראיה נסיבתית' כבדת משקל ל'מעורבותו' במתרחש; וכל עוד אין בפיו של אותו אדם הסבר אמין ומניח את הדעת השולל 'מעורבות' כאמור, או לפחות מעמיד אותה בספק, עשויה היא לבדה - ועל אחת כמה וכמה כאשר לצידה ראיות נוספות התומכות בה - לשמש בסיס לקביעת אחריותו לשוד ולרצח.

הכל, כמובן, בכפוף לנסיבות המיוחדות של כל מקרה; שהרי לעולם קיימת אפשרות - נדירה - של התרחשות 'בלתי צפויה' המהווה הפתעה ל'נוכח', גם כאשר נוכחותו במקום אינה 'מקרית'. ברם, ל'נוכחות תמימה' בנסיבות כאלה, יש סממנים חיצוניים המעידים עליה..." (ע"פ 2463/94 גגולשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 433 , 445-444).

מן ההודעות שגבתה המשטרה עולה תמונה מורכבת - תחילה הפלילו המתלונן ואחד הנאשמים האחרים את העורר כמי שהיה יד ימינו של עדואן בביצוע השוד עצמו, ואילו אחרים, ובהם עדואן, גרסו כי העורר לא בא במגע עם המתלונן אלא עמד בצד, כפי שלבסוף נטען גם בכתב האישום. הודעותיו של העורר עצמו כוללות גרסאות שונות וסותרות - משתיקה לאורך החקירה, לסיפור אליבי שהופרך בהמשך, ועד להודאה בחלק מפרטי המקרה, קרי הנוכחות, הריצה אחרי עדואן וכן הלאה. נוכח כל אלה, אין להלום - ברמה הלכאורית - כי נוכחותו של העורר במקום היתה מזדמנת ומקרית, ומנגד, לא סיפק העורר הסבר מניח את הדעת לנוכחותו במקום, ולא הצביע על סממנים ל"נוכחות תמימה" בלשונו של השופט קדמי בעניין גגולשוילי. כזכור, בעבירה שבה מבצעים בצוותא, אין דרישת הדין כי כל אחד מן המבצעים ייטול חלק שווה בביצוע, ולעתים קרובות ישנו "מבצע עיקרי", אך אין הדבר פוטר את האחרים משותפות בביצוע (פרשת גגולשוילי, עמ' 446). מכל מקום, לא מצאתי כי בשלב זה ניתן להכריע שמקומו של העורר היה במובהק במעגל חיצוני רחוק של העבירה, עד כדי איון הראיות לכאורה או החלשתן המירבית כעתירת הסניגור.

ח.             לעניין המסוכנות, כשעסקינן בשוד מעין זה, אף אם אין מדובר בתכנון מקדים מפורט, ואף אם האלימות שהופעלה על ידי עדואן - ככל שהיא חמורה - אינה מסבה עצמה במלוא עוצמתה על מסוכנותם של כל המעורבים, אין לומר כי עילת המסוכנות אינה מתקיימת. אך נוכח חלקו הסביל יחסית של העורר כעולה מכתב האישום, גילו - קטין, שהמחוקק ביקש לקבוע לו פרמטרים מיוחדים בחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 - והעדר עבר פלילי, הנחיית המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 לבחון חלופת מעצר מציגה עצמה ביתר שאת; מצטרפת היא להוראת סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), כפי שנחקק בתשס"ח, לפיה "לא יוחלט על מעצרו של קטין אשר ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחרותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו". על בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו. במקרה דנא, מנגד אין להלום את עמדת ההגנה המבקשת לשחרר את העורר בתנאים מינימליים; משמצינו כי העורר היה מעורב לכאורה בביצועה של עבירה חמורה שיש בה מסוכנות, אין להקל ראש בדבר ואין לשחררו ללא תנאים מגבילים שיצמצמו משמעותית את מסוכנותו. כאמור, נבחנה החלופה בבית אמו של העורר, והיא נפסלה, ודומה כי אל נכון כך. החלופה המוצעת כיום, במעון "יסמין", ראוי לה שתיבדק בכובד ראש. על כן, בהמשך להחלטת בית המשפט קמא, יוצא אני מתוך ההנחה כי העורר היה בראיון ההיכרות בהוסטל "יסמין", וכי התסקיר בעקבות זאת הוגש או מוגש בימים אלה לבית המשפט קמא, אשר ידון בו כנחוץ ויכריע, על פי הפרמטרים שנמנו.

ט.             אשר על כן, איני נעתר לערר, בנתון לאמור בעניין החלופה.

ניתנה היום, י"ב באלול תש"ע (22.8.10).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    רח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: